מתי התחלתי לכתוב?

בשנת תשע"ד (2014) התארגנה, כבכל שנה, משלחת מטעם בנק דיסקונט להשתתפות ב"מצעד החיים" הנערך ביום הזיכרון בין אושוויץ לבירקנאו. ואני לקחתי בה חלק.

ביום הראשון למסע, שנמשך שבוע ושיאו היה במצעד, בקרנו במחנה טרבלינקה. מי שהיה שם יודע היטב כי לא נותר מהמחנה הזה כל זכר, כי הגרמנים דאגו להרסו עד  היסוד. באזור המחנה יש כיום אלפי אבנים המייצגות קהילות יהודיות שהושמדו, והוא נראה יותר כשטח המיועד לנופש ולפיקניקים ביער.

הביקור במחנה הותיר בי רושם עז, וכשהגענו לבית המלון בוורשה לאחריו, הדבר הראשון שחיפשתי לא היה מיטה או מקלחת או ארוחת ערב, אלא קודם כל פיסת נייר ובדל עיפרון, וכשמצאתים כתבתי את השורות הבאות:

העצים ביער בטרבלינקה

הָעֵצִים בַּיַּעַר בִּטְרֶבְּלִינְקָה
יְרֹקִים וְּגבוֹהִים
כְּמוֹ הָעֵצִים בְּכָל
יַעֲרוֹת פּוֹלִין
וְאוּלַי מְעַט יוֹתֵר.

הַדֶּשֶׁא הַצּוֹמֵחַ בֵּינֶיהֶם
יָרֹק כְּכָל הַדְּשָׁאִים
בְּיַעֲרוֹת פּוֹלִין
וְאוּלַי מְעַט יוֹתֵר.

פְּרִיחָתוֹ שֶׁל שְׁזִיף הַבַּר
לְבָנָה כְּמוֹ כָּל
עֲצֵי הַפְּרִי
הַצּוֹמְחִים פֶּרֶא
בְּיַעֲרוֹת פּוֹלִין
וְאוּלַי מְעַט יוֹתֵר.

אוּלַי בְּגַלל אֶפְרָם שֶׁל מֵאוֹת הַאֲלָפִים
שֶׁנִסְפַּג הֵיטֵב בַּאֲדָמָה
הָאֲרוּרָה הַזֹּאת.

ומאז לא נרפאתי מהחיידק הזה שדבק בי.

שיר זה נכלל בשער הראשון בספרי הראשון, כשמש המתעוררת.